רמלה עיר ולא רק שוק
כל מורה דרך מתחיל יודע שאין אפשרות לדלג במהלך הקורס על סיור עירוני ,ובמיוחד לא על עיר כמו רמלה שהיא למעשה העיר שהחל מהמאה השמינית לספירה חוות ה תהליכים היסטוריים רבים ולפיכך יצאנו מירושלים לרמלה לסיור בעיר המיוחדת הזאת.
את הסיור ערך עבורנו ד"ר שמעון גת שהוא אחת הדמויות הבקיאות בעיר רמלה ,בהיסטוריה ובארכיאולוגיה שלה ואפילו בנושא המסעדנות בעיר.
רקע היסטורי:
העיר רמלה נוסדה בשנת 716 לספה"נ בידי מי שהיה בעתיד החליף סלימאן עבד אל מאלכ, ולמעשה כך הפכה לעיר הראשונה שנוסדה בידי הערבים ולמעשה האחרונה.שמה נקרא רמלה וזו אינטרפרטציה למילה הערבית "רמל" שהיא "חול".
יודעי דבר יגידו שסולימאן עאבד אל מאלכ בנה את העיר משום שרצה לפגוע בתושבי לוד הנוצרים שלא היו מוכנים למכור קרקע שעליה רצה לבנות את ארמונו ,אז הוא גמל להם בעיר שלמה שהתחרתה בעיר שלהם.וכך גם היה הוא בנה בעיר ארמון לעצמו ,ומצודה ,בנייני אדמיניסטרציה ,מערכות מסחריות ,שניצלו את סמיכותה של רמלה לצמתי דרכים חשובות לירושלים ולמזרח.הוא אפילו עודד אנשי מקצוע מתחום הבניה וצביעת בדים שגרו בלוד לבוא לגור ברמלה ולעבוד בה.לשם כך הוא בנה את אמת המים מתל גזר לרמלה על מנת להבטיח אספקת מים סדירה לעיר.כך ובמהירות הפכה רמלה למרכז מסחרי וכלכלי חשוב מאוד. המקורות המוסלמים מכנים אותה "עיר ענקית" (מדינה עט'ימה). שטחה עלה על 2,000 דונם ומספר תושביה עלה, קרוב לודאי על 50,000. מרבית מושליה נמנו על משפחות שושלות השלטון השונות או על מקורביהן. מלומדים מכל רחבי האסלאם באו אליה ללמוד וללמד בה. ברמלה חיתה קהילה נוצרית גדולה ופעילה, והעדה הבולטת ביניהם הייתה המלכיתים (יוונים-אורתודוקסים) שהחזיקה בשתי כנסיות לפחות. בעיר הייתה גם קהילה סורית-יעקוביטית, וכנראה גם קהילה ארמנית. גם הקהילה השומרונית הייתה נכבדה למדי.
גם כאשר כבשו העות'מאנים את רמלה בסוף 1516, לא השתנה גורל העיר. ב-1546 פגע בה בפעם נוספת רעש אדמה עז שהותיר בה לא מעט חללים והרס. היא המשיכה להיות עיירה מנומנמת עוד מאות בשנים. וב-1 במרץ 1799 במסגרת מסע נפוליאון בארץ ישראל חנה נפוליאון ברמלה אשר נכבשה ללא התנגדות.
יהודים ישבו ברמלה כנראה כבר מאז הקמתה, אולם עיקר הידיעות שבידינו אודותיהם הן מן המחצית הראשונה של המאה ה-11. ניתן להעריך שהיו בעיר אז בערך כ-4,000 יהודים, והקהילה מילאה תפקיד מרכזי בחיי כלל היהודים בארץ. יהודי רמלה התפרנסו ממגוון גדול של עיסוקים. מהכנסותיהם החזיקו בעיר ישיבה, בתי דין וכמה בתי כנסת, ואף תמכו בקהילת ירושלים והחזיקו בכספם .
מצד שני יש להזכיר שהעיר ספגה כמה וכמה רעידות אדמה קשות במאה התשיעית לספירה וגם במאה העשירית לספירה ואפילו ב 1927 שהחריבו את העיר וגרמו לנפגעים רבים בנפש,אך העיר השתקמה ונבנתה שוב ושוב מחדש.
לאחר החלטת החלוקה, הייתה רמלה למרכז הכוחות הערבים בגזרה שבין לטרון ליפו. מפקד כוחות הערבים בגזרה, חסן סלאמה, קבע את מושבו בגבול העיר, במקום ששימש עד יציאת הבריטים כבי"ס לשוטרים. ב-13 בדצמבר 1947
אור ל-10 ביולי 1948 תקפה חטיבת קרייתי את רמלה במסגרת מבצע דני ונהדפה, אולם יומיים מאוחר יותר, לאחר פשיטת גדוד הקומנדו 89 על לוד הסמוכה, נכנעה רמלה ללא קרב וכ-600 לוחמים עזבו אותה עם נשקיהם.
בעיר רמלה מתגוררים כיום כ 70 אלף תושבים .והיא משמשת גם כיום כבירה מנהלית של המחוז.מסיור בעיר אי אפשר שלא להתפעל מהרבגוניות שלה ומאוצרותיה הארכיאולוגיים האופפים אותה מכל עבר.וזו עיר ששוכנת במרחק קצר מכל ערי המרכז של מדינתנו.ולעיר הזאת יש הרבה מאוד מה להציע ומכל הבחינות.
אנו נתחיל את סיורנו דווקא אצל עדה שקבעה לה את העיר רמלה למרכז רוחני ותרבותי והיא עדת הקראים:
יהדות קראית היא זרם ביהדות הנקרא גם קראות, וחבריו ידועים בשם קראים. היהודים הקראים שונים מהיהודים הרבניים בכך שהם אינם מקבלים את פרשנות חז"ל או כל סמכות רבנית למקרא ("תורה שבעל פה"), והם מחויבים רק לדברי המקרא המפורשים בלבד ("תורה שבכתב").
הקראים ידועים גם בכינויים בני מקרא ובעלי מקרא, מקור השם הוא השורש העברי ק.ר.א. מקובל ששם זה ניתן לקראים משום שהם נוהגים על פי המקרא (התנ"ך) בלבד ואינם מקבלים את התורה שבעל פה כאלוהית,
עוד משנות החמישים קבעו הקראים את משכנם בעיר רמלה ושם הם הקימו מרכז רוחני שבו אנו נבקר.
המרכז בית –כנסת ע"ש ענן בן דוד .המקום שוכן בקצה העיר סמוך לכניסה הישנה של רמלה .במקום ניתן לבקר בתיאום מראש ואפשר לראות את בית הכנסת ומרכז מבקרים ולקבל הרצאה על תולדות התנועה הקראית לכל הסקרנים בנושא.
בית הכנסת ע"ש ענן בן דוד ברמלה.
המקום הבא שבו נבקר הוא ממש לא רחוק וקרוב מאו לשוק רמלה המפורסם וזה המסגד הגדול גם פה ניתן לבקר בתיאום מראש:
המסגד הגדול הוא מסגד אל גמעה אל כביר הוא באמת גדול פיזית .הוא נבנה ע"י הצלבנים במקור לזכרו של יוסף הרמתי הקדוש ,משום שהצלבנים כאשר כבשו את הארץ מידי המוסלמים במאה העשירית לספירה זיהו בעיר רמלה את ביתו של יוסף הרמתי הוא זה שהוריד את הצלוב מהצלב וסייע בכל נושא קבורתו של ישו.במסגד נשתמרו כל יסודות הבזיליקה הכנסייתית כולל תקרות מקומרות כמעט גותיות עמודי אבן מעוטרים בסגנון יווני ביזנטי.כאשר המוסלמים כבשו מחדש את המקום וכאשר רמלה עברה רעידת אדמה נוספת א, הסולטאן בייברס הממלוקי החליט להפוך את הכנסייה למסגד במקום המסגד הלבן שנהרס ע"י רעידת האדמה.הוא הסתפק בהוספת כתובות שמכריזות על החלטתו בכניסה למסגד ובבניית כל האלמנטים הדרושים למסגד כולל מושב הדרשן שמפנה את המאמינים לכיוון הנכון למכה (בכנסייה הכיוונים שונים).מקום שבהחלט כדאי לבקר בו.
מהמסגד הגדול נשים פעמינו דרך השוק לכנסיה הפרנציסקאנית של רמלה:
קודם לכן סיפרנו על כך שהצלבנים זיהו ברמלה את ביתו של יוסף הרמתי,וכאשר הכנסייה שלהם הפכה (עם הכיבוש מחדש של המוסלמים) למסגד והם למעשה נאלצו לפנות את הארץ הם חזרו לארץ הפעם באישור המוסלמים בדמות המסדר הפרנציסקאני (ה"קוסטודיה דלה טרה סנטה") "משמרת ארץ הקודש" בשנת 1396 ועליו הם הקימו את מנזר יוסף וניקודימוס הקדוש (ניקודימוס סיפק את הבד והתכשירים לקבורת הצלוב) ליד הכנסייה הם הקימו בית ספר (טרה סנטה שהיא האדמה הקדושה).בתוך הכנסיה אנו נראה ליד המזבח את פיסלם של הקדושים יוסף וניקודמוס וכן ממש במרכז תמונה של הצייר המפורסם טיציאן בנושא הורדת הצלוב מהצלב.עוד קוריוז המיוחס לכנסייה היא האכסנייה הצמודה אליה שם מסופר על נפוליאון בונפרטה שהתארח במקום בזמן מסע הכיבוש שלו בארץ הקודש ועל כך שצלף במואזין המסגד הסמוך שהפריע את מנוחתו..
אגב תיאום ביקור בכנסיה מראש וכמובן בתשלום.
מהכנסיה נצעד ברגל בדרך העתיקה למסגד הלבן:
שנקרא גם "מגדל הארבעים" הינו מונומנט מרשים מהתקופה הממלוכית (1260-1516 לספירה) שנבנה בשנת 1318 לספירה בעיר רמלה, כפי שמעידה כתובת חקוקה מעל לכניסת המגדל. גובהו של המגדל כ-30 מטר, ומאה ותשע עשרה מדרגות סובבות ומובילות עד לראשו. המגדל הלבן מהווה למעשה צריח של מסגד שהיה כאן לפנים ונקרא המסגד הלבן. המסגד הלבן היה מבנה מפואר שהוקם בראשית המאה ה-8 לספירה בתקופת שלטון בית אומייה (661-750 לספירה). המסגד הלבן וצריחו חרבו במהלך התקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה) ושוקמו מחדש בתקופה הממלוכית. עם ירידת קרנה של העיר רמלה נעזב המסגד וחרב. המגדל הלבן הוא שריד שלם וייחודי שנותר מאותו מסגד לבן ממלוכי מפואר.
מן המסגד הלבן אפשר לעשות תצפית לכיוון ת"א-יפו מתחתנו ניתן להבחין בשלושת בריכות המים שחרבו ואפשר גם לראות את המחראב המקורי של המסגד.
זקני רמלה מספרים מעשיה משעשעת על כך שערביי לוד שקינאו בערביי רמלה על הצלחת עירם ועל המגדל היפה קיבלו עיצה משיח זקן שחמד לצון ושלח אותם "לסחוב" את המגדל ללוד בחבל עשוי גומי והם עשו זאת למצהלות בני עירם כמובן שההמשך ברור.
בסמוך למסגד הלבן נמצא קיברו של נבי צאלח (מסתבר שהוא קבור בכמה מקומות) שהיה קדוש מוסלמי שעסק באיסלום עובדי אלילים.
הביקור במסגד בתיאום.
מהמסגד אנו נצא כמובן לבריכת הקשתות הידועה:
מי לא מכיר את בריכת הקשתות ברמלה? בריכת הקשתות נכנסה למיתולוגיה הישראלית כאשר שימשה כאחד מאתרי הצילום של הסרט "חסמבה ונעריי ההפקר". הסרט ששודר בלופ נצחי כמעט 40 עשורים מידי יום עצמאות תרם רבות למיתוס בריכת הקשתות בה נראו חבורת הסוד בורחים על גבי סירות אל תוך חלל גדול וקסום.
בריכת הקשתות ברמלה, הידועה גם בשמה הערבי "ביר אל עזיזיה", היא למעשה מאגר מים תת-קרקעי גדול ומקורה שנבנה בשנת 789 לספירה, בתקופת שלטונו של החליף המפורסם הרון אל-ראשיד (מסיפורי אלף לילה ולילה) לבית עבאס. בריכת הקשתות שימשה מאגר למי המעיינות שהועברו מסביבות תל גזר וזאת בנוסף לבארות החפורות בעיר, כדי לעמוד בדרישת אספקת המים לתושבי רמלה שאוכלוסייתה עלתה בהתמדה. הנוצרים קוראים לבריכת הקשתות "בריכת הלנה" על שמה של הלנה, אמו של הקיסר הרומי קונסטנטין שביקרה בארץ ישראל בשנת 326 לספירה והפכה לפטרונית הגדולה של הנצרות בארץ ישראל ובעולם הרומאי בכלל. השם המודרני "בריכת הקשתות" ניתן לאתר בשל הקשתות היפות שבמבנה הבריכה. הבריכה, ששטחה יותר מ-400 מ"ר, מקורה בתקרה אשר נתמכת בשלושה טורים של עמודי אבן שבכל אחד מהם חמישה עמודים. בין העמודים קשתות – ומכאן שמה. המים נשאבו מן הבריכה בדליים דרך אשנבים מרובעים הקרועים בתקרת הבריכה.
נצא חזרה לכיוון שוק רמלה ולאחר הפסקת צהרים בשוק ניכנס למוזיאון רמלה הסמוך:
מוזיאון רמלה נחנך ב-2001, בבניין ששימש כבית העיריה של רמלה בתקופת המנדט הבריטי וכבית הדואר שלה. בקומה התחתונה של המוזיאון תצוגת קבע וכן חדר הנצחה לנופלי העיר במלחמות ישראל. הקומה העליונה מוקדשת לתערוכות מתחלפות. תצוגת הקבע כוללת ממצאים הקשורים לרמלה בימי הבינים, אוסף מטבעות הכולל שלושה מטמונים שנמצאו בעיר וכן מטבעות שנטבעו בה במאות ה-8 עד ה-11. במקום חדר המוקדש לעת החדשה כולל מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל, אוהל מעברה משוחזר וחדר המציג את תוכניות פיתוח רמלה בעתיד.
נקנח את סיורנו ברמלה בביקור באמת המים העתיקה סמוך לרמלה ,נוסעים דרך צומת מצליח על כביש שבמקור נסלל על ידי הבריטים ושופץ ע"י משרד הביטחון( מה שגרם ללא מעט צרות לאחר מכן בנושא אחריות על האחזקה) ,נעבור את גשר מסילת הרכבת החדשה לירושלים ולאחר נסיעה קצרה על דרך עפר תתגלה לנו האמה שחצויה ע"י כביש 6 :
קטע בן 150 מטרים מאמת המים שהניח סלימאן מתל גזר לרמלה, התגלה בשנת 2001 בעת חפירות שנערכו במסגרת סלילתו של כביש 6 ממזרח לעיר. האמה מונחת על מסד של אבני גוויל מלוכדות (דבש). דפנותיה עשויות אבן גיר מסותתת, והיא טויחה מבפנים ומבחוץ כדי למנוע חלחול. היא קורתה לכל אורכה בלוחות אבן גיר מסותתים היטב. חתך הזרימה שלה הוא מלבני, כדמות ח' הפוכה. רוחבו 40 – 55 ס"מ. גובה דפנות התעלה כ-1.2 מ'. לאורך האמה נבנו פירי ביקורת, שפתחיהם מאפשרים מעבר אדם. במהלך שיאי הזרימה – אותם ניתן להכיר לפי הגובה המרבי של שקיעת הטרוורטין – יכלה האמה להזרים לעיר כ-17,000 ממ"ק מדי יממה. עם זאת אפשר להניח שבמהלך השנה היו תקופות בהן פחתה עוצמת הזרם. אמות המים לירושלים ולציפורי, העיר המרכזית בגליל, הוליכו כמויות קטנות מאלה שקיבלה רמלה. ככל הנראה, במהלך המאה ה-10 חדלה האמה לתפקד, ונראה שיש לייחס זאת למצור על העיר בשנת 976. מקורות שונים מזכירים שבמהלך המצור קטעו הצרים את זרם המים לרמלה. מאז לא תוקנה עוד האמה.
כאן למעשה יסתיים סיורנו ונחזור חזרה לירושלים בתחושה שעוד יש הרבה מה לראות בעיר הזאת.